לפני הכל מה כן:

אם תינוקות באמת מסתקרנים מאוד מה אנחנו כן יכולים לעשות בשבילם, לפני שצוללים למה לא אפשר לדבר על מה כן:

1. לשפר במידת האפשר את שדה הראייה במנח בטן לבטן. כתלות בגיל וחוזק של התינוק'ת אולי כדאי גם לשחרר להם יד אחת החוצה כדי שיוכלו להסתובב עוד יותר לראות מה קורה.

2. נשיאת צד - אפשר במנשא צד טבעות, אפשר לקשור על הצד בארוג, אפשר במנשאים צד אחרים, ובדר"כ גם במנשא הרגיל שלכם אפשר (מאי טאי בוודאות, ובחלק גדול מהילקוטים גם כן).

3. נשיאת גב - מעט מנשאים מאפשרים נשיאת גב מגיל צעיר כי יצרנים פחות אוהבים לקחת אחריות על תהליך ההעברה שלכם לגב, אבל מרגע שהעברנו לגב, נשיאת גב היא הנשיאה הבטוחה ביותר.

4. 
   

זה קשה להורים

נשיאה עם הפנים קדימה מרחיקה מאוד את התינוק'ת ממרכז הכובד של ההורים, לפעמים הנשיאה ממש שולחת את הידיים והרגליים שלהם קדימה, ככה שהמשקל מכם והלאה. זו נשיאה שמאוד מכבידה על הגוף של ההורים מעבר למה שנשיאה בטן לבטן מכבידה, והרבה הרבה מעבר למה שנשיאת גב מעמיסה.

יציבות

המשקל הרחוק משבש את היציבות שלנו, ושם אותנו במצב יותר מועד לנפילות. גם החסימה היחסית של שדה הראייה לא עוזרת

.

ממקם את התינוק בין ההורה לבין הסביבה

במקום שגבולות הגוף שלנו יגנו על התינוק'ת, התינוק'ת מסתובב'ת בעולם לפנינו, יותר בסיכון להכנס בדברים, ויותר בסיכון לפגוש מכשולים (או את הרצפה) לפנינו.

זה פחות נכון לתינוקות 

כשתינוקות נישאים כשפניהם אלינו (בטן לבטן, צד או כל הגב שלנו) המשקל שלהם נישען אלינו, ובמידה רבה הגב מעוגל ברכות.

עם הפנים קדימה הגב שלהם לגוף שלנו שבמקרה הטוב יחסית שטוח ואז הם עם גב ישר, אבל בדר"כ יש לנו בטן בולטת ו/או שדיים, ששולחות את הגב שלהם אחורה, בתנוחה לא טבעית ולא תמיכה.

ישיבה עמוקה

בנשיאה עם הפנים קדימה אין ישיבת M צרה ועמוקה, והמשקל יפול יותר על האגן מאשר על הירכיים.

הראש מתעייף

יותר נכון הצוואר מתעייף כי הראש כבד וקשה לסחוב אותו לאורך זמן.

כשהם עם הפנים אלינו (במיוחד נשיאת בטן וגב, פחות בנשיאת צד), פשוט אפשר להניח את המצח או האוזן עלינו, לקחת רגע הפסקה (כמו זו שעושים בין סטים בחדר כושר) ולחזור בכוחות מחודשים. כל זה לא מתאפשר כשאין איפה לתמוך את הראש.

אי אפשר להרדים ככה

בגלל שאין איפה להניח ראש במסודר, בשינה הראש פשוט נשמט למטה כך שקצה המנשא לוחץ בדיוק באזור הגרון, זה סיכון לקנה הנשימה, ויצרנים מציינים במפורש לא לשאת ככה תינוקות ישנים.

כלומר כשהתינוק'ת נרדמ'ת צריך להוציא אות'ה מהמנשא ולשנות מנח… לא הרבה הורים יתנדבו להתגרות בגורל ולהמר ככה על השינה.

תיווך של ההורים 

תינוקות הם יצורים התקשרותיים, סקרנים אך היקשרותיים, כלומר הם מעוניינים לדעת מה קורה, ולקחת חלק במסיבה, אבל הם צריכים גם את העוגן והיציבות של מבוגר שיש להם היקשרות אליו.

כשהם פונים (אפילו חלקית כמו בנשיאת צד) אלינו הם יכולים לקבל רמזים מההתנהגות שלנו לאיך לפרש את מה שהם פוגשים. רעשים חזקים (נביחות, אופנוע וכו), מראות מפתיעים (מישהו הגיע מעבר לפנייה) ובעיקר מפגשים עם אנשים. איך להגיב לדודה ברחוב שלא מכירים, איך להגיב למוכר בחנות שכבר פגשנו, איך להתייחס לסבתא שלי. כל אלו דברים שתינוקות מסיקים מהתגובה של ההורים, והם צריכים את הפרשנות הזו שלהם, כדי לדעת איך להגיב לעולם.

גירוי יתר 

גירוי כלומר: רעשים, קולות, צבעים, פנים, אורות וכו'

יש ילדים (ומבוגרים) שכל עומס הכי קטן מציף אותם, ויש ילדים (ומבוגרים) שמסוגלים לספוג המון מזה לפני שזה יותר מדי להם (ואז בדר"כ זה כבר ממש הרבה מדי). זה אישי וזה מולד. אבל לכולנו יש את השלב שבו זה הופך להיות too much. להיות לא נעים וקשה, ומציף.

כשהתינוק'ת מופנה אלינו, זה לא בעיה בכלל, כשהם לא רוצים יותר כל מה שצריך זה להפנות את הפנים כלפי הגוף שלנו. זה מאפשר להם לקחת הפסקות על הדרך, ולא לחכות שזה יהיה הרבה יותר מדי.

ואם זה כבר נהיה ממש יותר מדי לתינוקות כשגבר אלינו אין איך לאותת לנו, או שלפעמים הם מרגישים שאין להם איך לאותת לנו, כי מבחינתם מה שלא בשדה הראייה שלהם (אנחנו) לא קיים יותר. הגוף שלהם יהיה מוצף גרויים ובהרבה סטרס והם פשוט יעשו shut down, זה נראה כמו שינה אבל זה למעשה מערכת מאוד מאוד בסטרס שכדי לשמור על עצמה פשוט עצרה את כל הקלט. זה לא סימן טוב.

ובכל מקרה לא משאירים לישון תינוקות כשהם עם הפנים כלפי חוץ, עדיף היה למנע מזה לגמרי.

מנשאים פחות טובים

למנשאים שמתוכננים לנשיאה עם הפנים קדימה כמה מאפיינים קבועים שנועדו לתמוך בתנוחה הזו.

האזור שתומך בשכמות של התינוק'ת צריך להיות צר מספיק כדי שתינוקות יוכלו להוציא משם ידיים בנוחות יחסית כשהנשיאה היא כלפי חוץ. מה שאומר שבנשיאה קידמית חסרה תמיכה בכתפיים והידיים של התינוק'ת נוטות ליפול לצדדים בהעדר האיסוף שם.

אזור הפיסוק מושפע מהתכנון לנשיאה הקידמית.

לפעמים המנשא כולו צר בסיס או בפיסוק מאוד רחב ושטוח ואז בכלל אין לנו ישיבה טובה בשום כיוון של נשיאה.

לפעמים המנשא כן מתוכנן לישיבת M עמוקה מספיק אבל עדי לקבל את אותו עומק גם בנשיאה הקידמית האזור שתומך בירכיים מתכוונן גם מלמטה (בחגורה) וגם מלמעלה (באזור של גב התינוק'ת) מה שיוצר "אוזניים" חלשות יחסית למנשא רגיל, ובגילאים גדולים יותר המערכת נוטה לקרוס. אז בשני מנשאים דומים של אותה החברה עם ובלי נשיאה עם הפנים קדימה יוצא שיש לנו דגם אחד שיתאים עד גיל רבע לשנתיים, והשני בקושי תומך אחרי גיל שנה. וזה קונסיסטנטי אצל כמה יצרנים.

ככה שאפילו אם יש להורים את הנטייה לבחור במנשא שמאפשר נשיאה קידמית במחשבה שהכי גרוע לא נשתמש בזה, יוצא שזה פחות חד משמעי ממה שנראה על פניו, והפיצ'ר הזה לא בא בחינם, ואנחנו משלמים מחיר בתפקוד המנשא בשאר הכיוונים.

לסיכום

נשיאה קידמית

• מעמיסה על הגוף של ההורים, והופכת אותם ליותר מועדים לנפילות.

• לא משיגה ישיבה טובה לתינוקות, לא נותן להם מקום להניח את הראש.

• אי אפשר להשאיר בזה תינוקות שנרדמו.

• משאיר אותם חשופים לעולם ללא יכולת לקחת הפסקה, או לקבל פרשנות מההורים.

• מנשא פחות טוב לתנוחה עם הגוף אלינו ( בטן לבטן, צד וגב).