לעקוב אחרי המנח הטבעי של התינוק'ת 

כשאני אומרת טבעי אני לא מתכוונת לאיזה מתת אל שירדה אלינו משמיים, או לירושה מאמא אדמה, אני מתכוונת למנח נינוח, מנח לא מופרע, ולא מעוצב חיצונית.

אנחנו מגדירים כיעד לשאת בצורה שמפעילה כמה שפחות מאמץ ולחץ על גוף התינוק'ת וכמה שאפשר לעטוף אותו איפה שהוא בזמן. ובמיוחד, אנחנו בוחרים לשאת בצורה שמכבדת רקמות רכות של התינוק'ת: שרירים וסחוסים.

סחוסים: 

הגוף שלנו המבוגרים מורכב משילוב של עצמות (כולם יודעים מה זה ואיפה), וסחוסים מה שיש לנו באף, באוזניים, ובמפרקים (בעיקר). תינוקות נולדים כשהרבה מהגוף שלהם הוא רך ועם הזמן יתקשה. מה שאצלנו סחוסים קשים (למשל אף ותיבת קול) אצלהם סחוסי רכים. ומה שאצלנו עצמות אצלהם בהרבה מקרים זה סחוס שעם הזמן יהפוך לסידן ועצם. זה בולט במיוחד במפרקים (כל מפרקי כף היד, עקבים, ברכיים, מפרק ירך וכו) יכולים להיות סחוסים לגמרי.

זה גם למה כשאנחנו מועכים תינוקות קטנים לפעמים נדמה שהם גמישים מדי, וזה נכון, הם באמת מאוד גמישים, ובהפעלת לחץ אנחנו יכולים למעוך קצת או לשנות זוויות של מה שבראש שלנו אמור להיות עצם (כי אצלנו זה עצם) אבל בפועל הוא סחוס. ולכן נשיאה תנסה במידת האפשר להתערב כמה שפחות במנח, כדי לא לעצב חיצונית את החלקים האלה.

שרירים:

תינוקת נמצאים ברחם לאורך זמן רב ומתפתחים בסביבה שם. בגלל שמאוד צפוף ברחם התנוחה שלהם היא כדורית (עוברית) מה שאומר שהרבה מהגוף שלהם קשתי. למשל הגב שלהם מעוגל פנימה, השרירים בו ארוכים גמישים וחלשים יחסית, בזמן ששרירי הבטן הקדמיים חזקים ומקוצרים. ממש כמו קשת צעצוע, שבה הצבע החיצוני ביותר ארוך, והפנימי קצר.

לאורך השבועות והחודשים הבאים, החיים יספקו לתינוקות זמן מעולה להתעמלות, על הידיים שלנו, בתנועה, על המזרן וכו', ועם הזמן השרירים הקידמיים שלהם (בטן) יתארכו ויתגמשו, והאחוריים (גב) יתקצרו ויתחזקו. כל תינוק'ת בקצב שלו'ה יגיעו מתוך הזזה של הגוף שלהם ואימון הדרגתי לטווח תנועה גדול יותר, ובנתיים, התנוחה בנשיאה משתדלת לא להתערב יותר מדי ולמתוח מה שמקוצר באופן לא תואם ליכולות כרגע. ואם הפרענו, ננסה לאסוף חזרה בזהירות.

אותו מבנה של צד מקוצר וצד מוארך יש סביב כל קיפול בגוף של תינוקות במרפקים המקופלים פנימה, בכפות רגליים שאסופות, בברכיים צמודות לחזה, כפות הידיים וכו.

זה גם למה בשלבים מוקדמים לפעמים קשה לתינוקות לישון פשוט ככה על משטח ישר כי לא נוח להם עדיין באיברים פרושים, אבל גם כבד להם להחזיק לאורך זמן את הגפיים אסופות למרכז הגוף, והם צריכים תמיכה לזה.

ראש זקוף 

תיבת הקול היא החלק בגרון שאחראי במידה רבה לשמור על קנה הנשימה פתוח גם כשהראש בזויות שונות. תיבת הקול אצל מבוגרים מורכבת משילוב של סחוסים קשים ועצמות, וכמו שראינו בסעיף הקודם מבנים שאצלנו המבוגרים קשיחים אצל תינוקות עשויים להיות רכים.

אם ראש התינוק'ת שמוט למטה, הכך עשוי לקרוס, תיבת הקול תתקמט, והקנה הנשימה יסגר כמו צינור גינה.

כמה מצבים יכולים לגרום לזה:

1. התינוק'ת התגלגל לתוך המנשא- קורה כשיש חללים ריקים במנשא (באזור הגב) או כשהמנשא רפוי מדי.

2. אם ראש התינוק'ת דחוף כלפי מטה, קורה במיוחד עם "תמיכה" לראש. 

לכן חשוב להקפיד על תמיכה אחידה לגב התינוק'ת, ושהפאנל יגיע לבסיס הצוואר ולא יותר מתנוך האוזן (יותר גדולים יכולים להיות עם הפאנל עד בתי השחי).

ראש חופשי וגלוי

גלוי: כלומר שום דבר לא נמצא מכסה או מסתיר את הפנים של התינוק'ת. 

אנחנו רוצים גישה רצופה להורה לבדוק במודע או שלא מה קורה שם. והרבה פעמים גם ערנות של גורם חיצוני עוזרת. במיוחד בשינה של התינוק'ת הסיכון לנתיב האוויר שלהם מתגבר וטוב שאפשר להשגיח.

חשובה תחלופת אוויר גדולה סביב פני התינוק'ת, אנחנו חוששים מפני נשימה חוזרת של אותו האוויר. 

הריאות שלהם קטנות והסרעפת עוד לא חזקה מספיק כדי למשוך בכוח את האוויר סביבם כדי להחליף את האוויר שנתקע מול הפנים (כרית אוויר כזו) ונשם שוב ושוב ושוב בכמויות חמצן יורדות. 

לכן חשובה תחלופת אוויר גבוהה סביב פני התינוק'ת.

רפלקס תנועה של הראש

לתינוקות יש רפלקסים שמגנים על נתיב האוויר של עצמם, בהקשר שלנו הם קו ההגנה האחרון של בדרכי הנשימה.

אם שום דבר לא מקבע להם את הראש תינוקות מסוגלים להזיז אותו מצד לצד, קדימה (מעט) ואחורה (משמעותית) וככה לשחרר לעצמם נתיב אוויר. 

כל עוד שום דבר לא מקבע להם את הראש, ושום דבר לא מורדים להם את הרפלקסים, אפשר לסמוך על הגוף שלהם לעזור בבטיחות.

גם ניובורנים קטנים יכולים להשתתף בבטיחות של עצמם, איתם זה עוד יותר חשוב, ולכן אנחנו לא מקבעים את ראש התינוק'ת מגיל 0.

***חימום יתר ותרופות***

חימום יתר וחשיפה לחומרים מסויימים עשוייה להיות מנמנמת מאוד עבור תינוקות, ואפילו לכבות חלק מהרפלקסים שלהם.

חשיפה סביבתית לחומרים כמו עישון (בכלל) וניקוטין פרט עשויים לסכן את הנשימה של תינוקות, שכן חומרים אלו הם מדכאי נשימה, ועם תינוקות שנמצאים בסביבה כזו יש לנהוג במשנה זהירות על הנשימה שלהם.

גם תרופות שהתינוקות מקבלים ישירות, או חומרים שעוברים בחלב האם (כולל אלכוהול) עשויים להוריד את הערנות של תינוקות בצורה שתכבה רפלקסים חשובים לשמירה על נתיב האוויר. פה אני מפצירה לנקוט במשנה זהירות, כי זה תמיד תהיה התרופה שלא עלה בדעתנו לבדוק.

לכל אלו אני קוראת "עייפות לא טבעית", כי משהו משמעותי מתערב ביכולת של התינוק'ת להשאר ערה.

באופן כללי, חשוב להזהר מחימום יתר במנשא. נהוג לספור את המנשא כעוד שכבה, אבל זו כנראה הערכת חסר גסה, כי בצד השני של התינוק'ת יש אותנו מחממים כמו רדיאטור. גם חימום יתר עלול לגרום לשינה עמוקה מדי שבה הגוף מכובה ואין רפלקסים מצילי חיים.

ישיבה טובה בשביל עצמה

כל אלמנט בישיבה טובה תומך באחר. הם אפשריים כי הם באים יחד.

ישיבת הM העמוקה מגלגלת את האגן פנימה.

התמיכה האחידה בגב התינוק'ת מיצב אותו'ה למקום.

שניהם יחד מייצבים את הראש ללא תמיכה ישירה.

אם הגב היה מעוך מדי פנימה, זה היה מגלגל את הישבן אחורה ופותח פיסוק. מה שהיה מוריד את היציבות גם של הראש.

ישיבת M עמוקה

ברכיים קרובות זו לזו, וגבוהות יחסית לישבן (משהו עוברי עם ברכיים משוכות לבטן). 

זה מכבד את התנוחה הנינוחה של הגוף כמו שתיארנו אותה קודם ה"טבעית", הלא מופרעת. זה לא מפסק, לא מעקם ולא מותח את המפרקים הרכים, וזה לא דורש משרירים מקוצרים להמתח. 

ובצד השני של המטבע ככל שתינוקות מתחזקים ומתגמשים הישיבה פחות M עמוקה ויותר נפרשת.

עצם הזנב מגולגלת פנימה ואין לחץ של המשקל עליה. 

ישיבה מגינה בטיחותית מבחינת שמירה על בריאות מפרק ירך (למרות שלא הצורה היחידה).

המשקל מונח בעיקר על הירכיים בלי להפעיל לחץ בתוך שקע הברך (לחץ על אזורים סחוסיים), ולא על אזור האגן שהוא צר, רך ועם עצם זנב.

גב רך

לעמוד השידרה שלנו יש זיזים כלפי מטה, ויש חוליות. מה שמאפשר לנו תנועה חופשית בלי שיהיה חיכוך ישיר בין הרצועות אלו הדיסקים בגב. כשתינוקות רק נולדים הדיסקים האלה דקים מאוד ויכולים להגן על החוליות רק בטווח תנועה קטן יחסית.

ככל שתינוקות מתחזקים, הולכים לחדר כושר של החיים: דוחפים את עצמם, מתרוממים, מושכים, מתגלגלים, מחזיקים את הראש וכו ככה הגוף שלהם מתעצב, הגוף מקבל מסרים להיבנות. זה נכון לשרירים שמתארכים ומתעבים, וזה נכון גם לדיסקים. 

עד שלב מאוחר יחסית הגב רך ולא יכול להתנגד טוב ללחצים חיצוניים שמופעלים עליו, החל משלב מסויים תינוקות מתחזקים מספיק והדיסקים מתעבים מספיק כדי להתמודד עם לחץ לישיבה זקופה יחסית.

תינוקות מתחזקים 

בישיבה טובה, ובהצמדה להורה התינוקות זזים יחד עם הגוף שלנו, כמו יחידה אחת. הם לומדים להגיב לתנועה ולזוז יחד איתה כמו רכיבה על סוס. 

ההתחזקות הזו במיוחד כשהראש גלוי טובה לתינוקות ומביאה אותם במצב טוב יותר לזמן בטן שלהם.

נוח להורים

התנוחה האסופה יחסית של ישיבה נכונה מרכזת את משקל התינוק'ת בצורה שהופכת את הנשיאה שלהם לפחות מכבידה, וגם זה שהם מתרגלים לזוז יחד איתנו בצורה מתואמת הופכת את הנשיאה שלהם להרבה יותר קלה.

רוב ההורים (והדודים) מכירים את זה שבגיל כמעט שנה, ובגיל כמעט שנתיים תינוקות שוקלים אותו הדבר בערך, אבל בגיל שנתיים הרבה יותר קל להחזיק אותם, זה גם בגיל שנתיים הם חזקים יותר, ומחזיקים את עצמם יותר, ואז זזים ביחד, וזה כבר לא כמו לסחוב אבטיח.

הצמדה ישירה

אי אפשר לומר שזה ממש זמן עור לעור, אבל הקרבה גוף לגוף כשרק הבגדים מפרידים, עושה הרבה לחיבור ולתחושת הביחד של שני הצדדים. 

גם במודע, אבל גם גופנית.

הנקה

כשתינוקות אסופים, עם ראש חופשי וגלוי אך מיוצב, יותר קל להניק אותם. מנשאים שתומכים בישיבה טובה לרוב גם יותר מגוונים ביכולת הנשיאה שלהם ואפשר למקם בהם מחדש לנשיאה (למרות שלא תמיד, חלקם מובנים מדי לזה). 

גזים וכאבי בטן

תנוחת הרגליים לבטן כמובן ידועה בזה שהיא עוזרת עם עיכול והתנועה הגופנית גם היא עוזרת.

שדה ראייה

כשמשאירים את הראש של התינוק'ת חופשי לתנועה וללא חסימה אן קיבוע, תינוקות מסוגלים לראות הרבה יותר טוב מה קורה.

זה טוב לתינוקות שנוטים להרגיש חנוקים וקלסטרופוביים בקלות, זה טוב לתינוקות שמתחילים להסתקרן ולרצות לראות עולם.

וזה מאפשר לתינוקות לקחת חלק יותר פעיל במתחש סביבם.

סיכום

אלו יתרונות שמקבלים יותר או מקבלים בלעדית מנשיאה בישיבה טובה, נכונה, מוצמדת, ומכבדת את גוף התינוק'ת. 

בעיקרם:

• לפגוש את הרקמות הרכות איפה שהן

• שמירה קנאית על נתיב האוויר

• לאפשר לתינוקות להיות יחידה אחת איתנו